העקצוץ המתמיד והחוסר תחושה ברגליים שלי הפכו לעינוי יומיומי. חוץ מבדיקות סוכר, נטילת תרופות שנרשמו לי ושמירה על דיאטה קפדנית, אני עוברת בדיקות שגרתיות של כפות הרגליים שלי כדי לבדוק חתכים, שלפוחיות או פצעים. הרגליים שלי חסרות תחושה, ומלוות בכאב צורב וחד. אני לא מרגישה שלפוחיות, פצעים או חתכים ברגליים שלי, כי הנוירופתיה פגעה בתחושתיות שלי.

אם יש לכם ידע בסיסי על סוכרת, אתם תדעו שהפחד הכי גדול של כל חולה סוכרת הוא קטיעה. אני לא בודקת בקביעות את הרגליים שלי לחתכים, פצעים וכיבים ופועלת מהר, זה יכול להחמיר. הרקמה עלולה למות, זיהום יכול להתפתח, וייתכן שיהיה צורך בקטיעה כדי למנוע איבוד הרגל כולה, או אפילו את החיים.

תמיד היה לי קשה למצוא נעליים טובות. אני סובלת מכיבים סוכרתיים לעיתים קרובות, וזה רק מקשה עוד יותר. נעליים רגילות לא עוזרות. רוב הנעליים הרגילות מתוכננות בצורה גרועה; הן לוחצות על הרגליים שלי (שהן גם קצת נפוחות), מרגישות ממש צמודות רוב הזמן וגורמות לזרימת דם לקויה לרגליים שלי.

במשך שנים רבות העדפתי להישאר בבית ולא לזוז בכלל בגלל הפצעים והכאב הצורב ברגליים שלי. אני יודעת שזה לא טוב לבריאות שלי. הרופא שלי אמר לי להתאמן יותר, אבל איך אפשר לסבול כאב כזה בכל פעם שזזים? הרגשתי כאב ותחושת שריפה ודקירה כל פעם שכף הרגל שלי זזה אפילו בסנטימטר אחד. חוץ מהכאב, הפחד והמתח הנפשי לא עזרו. הייתי כל הזמן מודאגת מהחמרת הכיבים…